יפהפיות מהאסכולה הישנה מציגות הכל בשמש

צעד אחורה בזמן לעידן חסר דאגות יותר, שבו השמש הייתה האור היחיד שהיה צריך להאיר את גופן של שתי נשים מהממות. הנודיסטים הווינטג' האלה מציגים בגאווה את הנכסים הטבעיים שלהם, את המנעולים העסיסיים שלהם שמתרסקים על גבם, ומסגרים את החזה השופע והשעיר שלהם. הרוחות חסרות העכבות שלהם זוהרות בבהירות כמו קרני הזהב המלטפות את עורם, הצחוק שלהם מהדהד בנוף העקר. המצלמה לוכדת כל פרט, מקימורי גופם העדינים ועד לאופן שבו השמש נוצצת מעל עורם. הביטחון שלהם מדבק, היופי שלהם נצחי. הצילום העתיק הזה הוא עדות לחופש ולפיתוי של הסירנות המתובלות האלה, היופי הטבעי שלהם שלא נגע עם חלוף הזמן. החוף משמש כבמה שלהם, השמש אור הזרקורים שלהם. התצוגה הגולמית והלא מסוננת שלהם היא מראה לעין, הצצה לעולם שבו הכלל היחיד היה לאמץ את חופש הצורה האנושית.